<h1>ספר הנייר הלכ' יוה"כ</h1>
<h2>דף קטו.</h2>
ומאן דצעריה לחבריה או אפסדי' לממוניה הוא מטא עידנא למיפייסיה ולא מתכפר ליה עד דפייסיה. ועבירות דבינו ובין המקום יום הכיפורים מכפר. ואם צעריה לחבריה אפי' בדברים צריך למיפייסיה שנ' בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך. נוקשת באמרי פיך. עשה זאת אפוא בני והנצל. אם ממון יש לך בידך התר לו פיסת יד, ואם לאו הרבה עליו רעים ויפייסהו בג' שורות בני אדם, והמוחל אל יהא אכזרי, ויתן אל לבו כי מחר ישקלו יחד במאזני צדק, על כן יעבור על מדותיו באמור לו אחיו חטאתי ועויתי. ואם אכזרי הוא נקי ילך האחר לביתו, ונאמן הדיין לשלם לאיש כמעשהו. ואם מת יוליך עשרה בני אדם על קברו ויאמר חטאתי לי"י אלהי ישראל ולפלוני שעשיתי לו. מאי דכתי' מכל חטאתיכם לפני י"י תטהרו, חטא שאין מכיר בו אלא י"י יום הכיפורים מכפר. וא"ר יוחנן [כריתות ו' ע"ב] אחד עשרה סממנין נאמרו למשה רבי' ע"ה, ואלו הן סמים תרי, נטף ושחלת וחלבנה ג', הא חמשה, סמים חמשה, הא עשרה, ולבונה זכה, הא חד סרי. ואעפ"י שחלבנה ריח רע, והוא רמז לתענית ציבור שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית. ויחיד דלא גמר אתה יודע ואתה נותן, נפיק ידי חובתיה באבל אנחנו חטאנו, ודויי מתכפר לו, ועמך כולם צדיקים, וראוין כולם לכפרה.
